EN HE

אפשר הכל

הפרויקט של
רועי מייקל שפי


הגענו ליעד! בארבעה ימים! עדכון חשוב וואלק!

הנה עדכון לפרצוף שלכם. אז תרפדו את הפרצוף שלכם עם ריבה, כי עם ריבה מרפדים פרצוף.

מפרויקט תמיכה - לפרויקט מכירה מוקדמת - וזה מה שאתם מקבלים

  • הספר יגיע אליכם חודשיים לפני שיגיע לחנויות
  • בזול יותר - ועד הבית (או באירוע ההשקה)
  • עם הקדשה מגה אישית
  • תוכלו לתמוך במחבר הספר. כי אם תקנו מהחנויות, התגמולים לעותק מסתכמים ב1.28 ש"ח לספר. אז אני מבקש, כל עוד אתם יכולים, אל תקנו מהחנויות!






הוצאת הספר השני שלי לאור, "אפשר הכל"

הספר הכי דפוק, משוגע ואדיר שידעה הספרות הישראלית

הספר הזה מיועד לכולם - אבל בראש ובראשונה לאנשים שלא קוראים ספרים

רק אתכם ובעזרתכם הדבר הענק והמתוק הזה יקרה

אז בואו נעוף על זה יחד, ותבחרו את התשורה שאתם רוצים ללכת איתה - כאן משמאל


3>




לפני הכל

אני רועי מייקל שפי, בן 27, במקור מהוד השרון, כרגע עף על החיים בתל-אביב.

אני לא הסופר הסטנדרטי שלכם - אין לי תואר, או תעודה, אפילו בגרות.

אבל מה שיש לי, הוא רעיון.

אני לא קורא ספרים - אני לא יודע לנקד, זה כבר נהיה פרנציפ. אף אחד לא לימד אותי לכתוב, לבנות דמות או עלילה לפי הכללים הידועים והמוסכמים.

אבל אני יודע איך לספר סיפור.

אני התוספת הכי מוטעית ולא הגיונית לעולם הספרות הישראלי והוכחתי את זה.

כי הבאתי קהל חדש, שאף אחד מעולם לא כתב בשבילו. קהל שבדיוק כמוני, הוא האחרון שתחשוב שיכנס לחנות ספרים.

קהל שסופרים לפניי לא הצליחו לגעת בו, לגרום לו להחזיק ספר ולצלול לעולם כתוב.

למי שלא מכיר, כתבתי את הפאקינג רב-מכר"יובל" \ "הדרך של יובל ואמא ש'ך" (בשמו המלא)

יובל הוא ספר ראשון מסוגו בארץ, כתוב בצורה שונה ומדבר לקהל שונה לחלוטין שמחפש חוויה שמעולם לא הייתה בעולם הספרות הישראלי. נחשב לספר הראשון לאנשים שלא קוראים ספרים. עד היום, מכר כמעט 20,000 עותקים.

אני מאמין שאין באמת אנשים שלא רוצים לקרוא. יש אנשים שאף אחד לא כותב בשבילם. אז אנחנו דור שעף על פורנו ופייסבוק - והעולם צריך להתעדכן ולהתאים את עצמו בשבילנו.  אז אני עשיתי את זה, ואנשים שלא החזיקו ספר בחיים, סיימו 360 עמ' ביומיים.

וכשאתם חושבים 'זה בטח לא אנחנו, אנחנו באמת לא קוראים', אז כן זה פאקינג כן. לא משנה אם אתם מעפולה, רעננה, אתיופיה או סביון. כל עוד אתם 'באמת אבל באמת לא קוראים ספרים' - אתם הקהל המדוייק שלי. ואם תרצו או לא, אני הולך לגזור לכם תפוני.


אז המשכתי בטירוף שלי וכתבתי ספר פנטזיה - הכי דפוק, גס והיסטרי שנכתב בישראל. ואני מוציא אותו בעזרתכם.

אז תכירו את הספר השני בישראל לאנשים שלא קוראים ספרים.



אפשר הכל

אז על מה הספר?

אני אף פעם לא יודע איך לענות על זה. כי כל הקטע שלי הוא ממש לא העלילה. לא שהיא לא אש, היא פשוט משנית לתוכן, סגנון וזרימת הכתיבה שלי.

בגדול התשובה תמיד הייתה: "זה לא על מה. אלא איך." כי הוא מסופר בצורה שמעולם לא סיפרו בה סיפור בספרות הישראלית. משהו שלא הכרתם. כי הוא מעולם לא היה.

קחו את יובל, תוסיפו לו קצת שר הטבעות, תפזרו קמצוץ קוק מלמעלה, כפית פורנו קשה וקיבלתם משהו נפלא ויוצא דופן.

בעיקרון, הסיפור מסופר בעולם די דומה לשלנו, אייפון 7 בדיוק יצא וצבי הנינג'ה הם פאקינג אש. הכל די אותו דבר, פשוט החוקים בו קצת יותר גמישים כי אני המצאתי אותם. וחוץ מזה, יש גם טוויסט קטן.



בהיסטוריה של העולם הזה, אין רק את צ'רצ'יל והיטלר, יש גם כוחות, קסמים, דרקונים, אלפים, אורקים, גמדים ונסיכות - בממלכות קסומות מלאות בכל מה שאי פעם קיוויתם שיכול להיות.


לפני 500 שנה, התחילה המהפכה הטכנולוגית ששינתה הכל. אבנר האח קם ואמר 'אללה בואו נרביץ פה מיקרוסקופ ואבק שריפה' - והכל השתנה. 


הכל היה טוב ויפה עד ששאר הגזעים התחילו לפתוח עלינו עיניים. מפה לשם היו מלא ריבים ומכות ושטויות. ומתוך הריב, קמו קוסמים ובנו מכשיר, שנקרא המחולל האנטי-טכנולוגי. שמנע כל סוג של טכנולוגיה בחצי מהעולם. בני האדם קפצו על ההזדמנות ובנו חומה על גבול השפעת המחולל - חומה שתחצה את כדור הארץ לשניים. צד טכנולוגי, וצד עם ארמונות ונסיכות וכל החצים בקשת. וכך עברו 500 שנים, והגענו לעכשיו. ועכשיו - קורה משהו עלילתי, וחבורה של כמה מפגרים ודרקון עוברת את החומה כדי לעשות עוד משהו עלילתי שאני לא אגיד לכם.

וביניהם, דיזי, המגה פאקינג אח, וגם הגיבור שלנו.


והדרך, אח... היא כזו כיפית, גזורה ואדירה. ומלאה בצחוקים וכיף וסמים וסקס ודם ואהבה ומה לא. לא עוד סיפור סחי שמתאר את הקווים והטבעות על העצים. לא עוד ספר פנטזיה שנכתב ע"י איזה אירי בן אלף שלא משנה אם הוא גאון או לא - את הספר הזה אני לא אצליח לקרוא.


מה שקורה כאן, הולך להיות אדיר. ואתם הולכים לצחוק וליהנות ופיזית לעוף באוויר. פיזית.

יצרתי בשבילכם עולם. מלא ביצורים הזויים וממלכות נוצצות, מלכים ונסיכות. והכל, אבל הכל, ממש ממש כיף.

הספר מוכן, כל מה שנשאר זה לערוך ולהדפיס.

אז בגדול, תעזרו לי, להביא לכם ספר. 


וכאן יש לי בקשה אישית

תעשו את זה כמה שיותר עכשיו

כי אתם בדיוק כמוני

ואתם תשכחו, למרות ש'אין מצב'

אז תלחצו על מה שמדבר אליכם בשורה משמאל - ותנו בראש




אוהב את כולכם

תודה שאתם אוהבים אותי בחזרה

פאקינג לב




קטעים מ"אפשר הכל" בום


למי שיש כוח לקרוא

"...נשכבתי על הגב, דק העץ הגס זרם לי בול.
בהיתי בשמיים. דרקונים ירוקים עפים בסיבובים, עקבתי אחריהם כשמדי פעם ירדו למים ותפסו איזה דג מסכן. שכל מה שהוא רוצה בטח זה להגיע לעבודה כדי לפרנס את האשה והילד שבדוק שיש לו פוליו, ואז פתאום הדרקון הזה בא ואוכל אותו. על הפנים. עכשיו האמא הדגה בטח תצטרך להיות זונה של דולפינים והיא תכנס להריון מאחד ויצא לה גור דגים אוטיסט ומפלצת והוא יתאבד בגיל 15.
השמש נתנה לי אחת, עצמתי את העיניים ונתתי למחשבות לרוץ, נרדמתי, נרדמתי כמו בטירונות, אם הייתי באחת, שככל שנורא לך יותר, אתה מתעפץ בעמידה, וזה פשוט נהיה כל כך מתוק. אתה רק מתפלל שאף אחד לא ישים לב. וישאירו אותך לישון שם עד שתמלא כוחות ותתעורר רטוב מזיעה מתחת לשמש, אבל חדש.
זוג צעדים נשמע מאחוריי, העיר אותי והסתיים בפעולת ישיבה חורקת לידי.
פקחתי עיניים, הסתכלתי על המזח מסביבי. רעש הגלים שמחליק על עמודי העץ עשה לי נעים.
"אני לא מבינה איך הם נושמים, מריח שם מגופות ובנטולין." אמרה ניקי ונשפה החוצה. בהתה מטה לתוך המים.
"בואי תראי פה זה דרקונים הם אוכלים דגים שלילדים שלהם יש פוליו. מפה לשם אישתם הופכת לזונה ומביאה תינוק מפלצת-חצי דולפין שמתאבד. זה קורה כל פעם. הופ. תראי אותו יורד, את הדרקון הירוק... הופ דטס איט הלך עוד אבא לדג קטן עם פוליו וחלומות גדולים." הנשימות שלה מאבדות סבלנות ומגלגלות עיניים.
"מה יש לך את. דברי." אמרתי ונתתי לה מכה ברגל.
"מה דגים וזונות שמתאבדות תגיד לי מה הקשר עכשיו." התלוננה.
"מה את באה לריב תגידי יעני. מספר לך סיפור. הייתי גם יכול לעשות כאילו אני ישן במקום או יותר גרוע, לאחל לך רע. אבל יצאתי אח ולא איחלתי לך רע. ואת באה לריב."
"אבל ת'רואה שאני עצבנית אז למה אתה עושה דווקא."
"נו חלאס להיות אישה. דברי מה הסרט."
"גם דרכתי על קוץ, וגם יש מצב שאנחנו הולכים למות. אז תבחר."
"שמעי -" - "אני לא מבין..." קטע אותי הדרקון הירוק המנמנם מימיני.
"הא? מה ת'לא מבין?"
"מצילתיים." ענה בעצב.
"אל תהיי עצוב אח שלי, מצילתיים זה דבר מבלבל. בעיקרון זה כמו הרצפה כאן," אמרתי ונתתי עליה מכה שהוציאה קול, "זה פשוט במקום עץ, אז זה חומר אחר שעושה רעש אחר שנותנים לו מכה, נניח ככה," שמתי לניקי מכה על הצד, "אח! בן זונה!" צעקה.
"רואה?"
"כן... לא... לא הבנתי." ענה בעצב. נו. על הזין שלי.
"ניקי, את בלחץ סתם. אנחנו הולכים בדרך הנכונה למקום הנכון. מה פתאום הסתובבת על עצמך. אתמול חינג'רת שלושה אורקים עם כף. את פשוט מפחדת שלא תראי אותו יותר. שהוא ימות. כי את אבי מאוהבי - אז את שקופה כמו המים בקאריביים או שקית של סנדוויץ' נניח. או... אמ... אני אשאר עם השקית והמים. אני אחזור אלייך עם שלישי אחרי זה. רגע, הנה. יום שלישי, את לא יכולה לראות אותו. רגע. אבל זה לא כי הוא שקוף. פאק כוס אמא שלי."
"דיזי!" צעקה בכעס.
"הא. מה. שחררי אני מסטול. מה יש בזה. באה לכאן כמו די-ניין שוברת לי ת'סטלה עם הבוקמוץ שלך." אמרתי בהתגוננות.
"אתה יכול להיות בן-אדם לרגע אחד?" שאלה בשקט.
"נו. כן. תלחצי כאן." אמרתי והצבעתי על האף שלי.
"שומע. אם אני לוחצת לך על האף עכשיו ואתה לא מתחיל בשיחה רצינית שהולכת לעזור, אני קושרת אותך לבלוק וזורקת אותך למים."
..."

"...רחוק מהעין רחוק מהלב מתחיל להרגיש כמו קרוב ללב תמיד וכל הזמן. נשימות מהירות ועמוקות עברו דרכי.
הפרצוף שלה מאבד את כל הבטחון שלו. היא לא מבינה מה הולך - מנסה להתיישר ולאזן אותו. היא לא מצליחה. עוד כמה מבטים לא ברורים נשלחים לכיווני. רכבת מחשבות הולכת להתפרץ לה מתוך הפרצוף. שיט. הבעות מבולבלות וכואבות קופצות ממנה בהתעוותויות קטנות.
"זוכר כשפגשתי אותך? ביער?" דמעה מוצאת את עצמה בסוף עין שמאל שלי. פאק-פאק-פאק כוס אמא שלך דמעה. אני מסתובב כאילו לגרד משהו ברגל ומנגב אותה.
"כן." עניתי בפרצוף חזק. חוסר יציבות נראה בין הבעות הפנים שלה.
"הרגשתי שנתנו לי עוד הזדמנות. כאילו השמים נפתחו ובירכו אותי. הצביעו על אותו הרגע 'כאן ועכשיו', ונתנו לי את כל מה שרציתי ולא ידעתי. אותה ההזדמנות, למשהו אחר, לרגש שונה, להתחלה חדשה. הזדמנות באריזה יפה, עם עיני דרקון - ורעיון, שאף אחד עוד לא חשב עליו. כי זה היית אתה. בתוך העולם שלי.
..."

"...פיצוץ חזק מגיע מהשמים, מסוק מתרסק לתוך אחד הבניינים שמעליי ומתפוצץ בתוכו.
'טסק-טסק-טסק!!', "יה!", חוד חרב חודר לתוך הירך שלי, ועוזב אותה. הכאבים מחדדים את הכעס.
אני מסתובב לראות את הגובלין המלוכלך לוקח תנופה לעוד דקירה. אני מושיט את היד שלי ותופס את הראש שלו, מחשמל. איכס. המרקם... בצל...רטוב.
איכס - שולח יד שניה, תופס את הבצל שלו עם שתי ידיים. זה דביק איכס. לוחץ ופורק. רסיסי מסוק בוערים, זכוכיות וחתכות בניין נופלים מסביבינו, העיניים של הגובלין מאבדות חיים ומתחילות לזהור, חשמל עולה לו בגרון - ואני לוחץ, 'קלינג! רעש החרב שלו פוגעות ברצפה. אני לוחץ בכוח, יותר ויותר. 'בוף!', הראש שלו מתרסק ומתפוצץ לי בידיים, דם משפריץ לתוך העיניים והפה. שאריות חשמל וזצים קטנים מקיפים אותי כמו גחליליות בתוך מסך מרצד של פעם..."


"...השביל מוביל לשער פתוח, ענק, מעץ מאסיבי כזה, כרכרות והולכי רגל עוברים דרכו, בצדדיו עומדים חיילים ושומרים עם כידונים ארוכים, מצביעים כלפי מעלה.
עוד מרחוק השומרים התחילו להתלחש בעניין, דיברו ביניהם, תנועות הגוף שלהם מכוונות אלינו. מעבר לדלת העצומה יכולנו לראות מלא דוכנים ושלטים. השביל מתעכל מעלה ומתפצל לסמטאות.

רצפת אבן החליפה את שביל הכורכר מתחת לרגלינו. התקבנו לחומה שהתחילה לכסות את השמש, ובירכה אותנו בצל קריר לשער. "עצרו!" פקד אחד השומרים, לבוש בשריון של אבירים של פעם. נוצץ וייצוגי.
"מה ת'רוצה יא בוקרף לא לימדו אותך נימוסים?" שאל רון. השומר נראה עצבני וחקר אותנו.
שרעבי עקף את רון, התקדם לשומר, "אנחנו כאן לפגוש את הוד מעלתה. היא יודעת מזה. קוראים לי שרעבי." השומר הממוגן והנוצץ הסתובב והלך לכיוון שומר קרוב, עם כל צעד שמעו את שריון הפלדה שלו מתחכך בעצמו ואת הרגליים פוגעות בקרקע. ריחמתי עליו, כמו לראות עובד במקדונלדס מעל גיל 18.
השומר השני עלה על סוס והתחיל לדהור לתוך העיר. "הוא יחזור עם תשובה בקרוב. בכל אופן, הדרקון נשאר בחוץ." אמר וחקר את פרי, דרך הקסדה של האבירים שלו, מכסה את פניו.
"מה! יא מניאק! 'הדרקון נשאר בחוץ'?! מה ת'חושב אני כלב? לא רוצה! נמאס לי לחכות בחוץ!"
"אני לא מכיר אותך. אני מכיר דרקונים סיביריים, והם לא יכולים להכנס לכאן." ענה השומר בקול עמום מתוך הקסדה.
"שמע אחי דבר עם המלכה ש'ך שתכניס אותו למה לא מתאים החרא הזה. זו גזענות לשמה. ת'יודע מה זה גזענות לשמה? זה מגה גזענות. זה כי ת'מריץ עכשיו סשן מגה גזעני. אתה גורם לכולם לחשוב ש'תמניאק וגזען כמו פאקינג מנלגה שתדע וחבל." אמר רון.
"אני לא יכול להכניס אותו כי השבילים צרים מדי והוא יחריב את העיר. אם המלכה תסכים אתה תעבור לתוך חצר הארמון." פרי נראה עצבני.
אני מבין אותו, מסכן, "אל תדאג," אמרתי לו בשקט, "אני אסדר את הכל, מבטיח." דפקתי על צד גופו באהבה.

ירדתי מפרי, שרקס אחרי. ברגע שהשומר הבחין בה הוא נעמד דום, הרים את מכסה הפנים שלו והצדיע. איזה צחוקים, הוא בכלל אלף כושי. אלפושי. רון הופתע ממש. "איזה תגובה מוזרה לכוסיות יש לך אחי. ואיזה מצחיק שאתה בסוף אלף כושי." אמר רון.
"בדיוק אני חשבתי את זה! אלפושי!" אמרתי בהתרגשות. רון צחק והרביץ לי כיף. "ממש אין צורך לזרוק מילות גנאי לאוויר. במיוחד אחרי שהאשמת אותו בגזענות." העירה ניקי.
רון התעצבן, אבל מה זה התעצבן, 'התכוננתי לאזרחות חצי שנה וחשבתי שאני מקבל 90 אבל קיבלתי 10' התעצבן - לקח נשימה ואמר: "המילה כושי מגיעה מהמקום כוש. זה בסך הכל מקום בעולם, בדרך כלל אנשים מכוש הם כהי עור. וזה ממש אבל ממש לא מגיע מאותו מקום שהאמריקאים נניח קוראים ניגר. לכושים, מכוש, אין שום קשר לעבדות או התעללות שהשחורים עברו בארצות הברית ולייחס את זה למילה כושי, זו טעות. המילה כושי היא שוות ערך לאשכנזי או מזרחי." אמר רון בעצבים.
"אחי." אמרתי. איך.
"למה אתה יודע את כל ז—" – "כן למה." הצטרפה ניקי בהתנצחות..."


הפרויקט של

רועי מייקל שפי
צור קשר עם היזם
אני רועי מייקל שפי. יש לי שלושה שמות כי אמא שלי ממש אוהבת שמות ואנרגיות ולגעת לאנשים במצח. אז בלי שום קשר לשמות יש לי גם שלושה שקעים אנרגטיים במצח כי היא נגעה בו ממש חזק כשהייתי תינוק. היא אומרת שזה לא בגללה בכלל, וזה כי נולדתי מפגר. סופר, כתב, רעיונאי – שזה לא ממש נכון, פשוט למדתי קופירייטינג ונתנו לי תעודה מחוסר נעימות. תל אביבי עד גיל 10, ככה שאני יודע איפה המקומות הכי שווים בעיר לשחק סטנגה. פיתחתי אישיות בהוד השרון, בין ריחות החרא של הפרות מהמושב הצמוד אליי. אז גדל לי חרא אופי. אני נורא נחמד פשוט גזען ומקלל בצרפתית בלב מלא. אני ילד ריטלין, לא הצלחתי בשום מסגרת בחיים, עד שהקאתי ספר החוצה שנקרא 'יובל' (הדרך של יובל ואמא ש'ך). ללא פרסום או עזרה – היום רב-מכר ששבר את שוק הספרות הישראלי. הספר הכי גס בישראל, כנראה גם הכי מצחיק. והכי חשוב, שונה – נחשב לג'אנר חדש: ספרות לאנשים שלא קוראים ספרים. מסיים לכתוב עוד ספר היסטרי בימים אלו. אז אם אתם רואים מישהו משתין מצחוק לבד ברחוב ומחזיק ספר, זה בגללי. או שיש לו שבץ וממש כדאי שתבררו. אני אוהב במבה, דאבסטפ וסמים. מת על אנשים, על נשים ועל הגלגלת של העכבר. החלום שלי הוא לבנות רובי לייזר ומכונת זמן, ואז לנסוע לעבר עם חברים ולהלחם עם דינוזואים עם הרובי לייזר שבניתי ולעשות אותם על האש. שונא אנשים שאומרים 'שאלה שאלתית', אני גם שונא כוסות חד פעמיות, הנמעכות האלו, הן השטן מבחינתי ויום יבוא ואני אשמיד את כולן. וגם מרציפן, אני אשמיד אותך מרציפן.
52,885
מתוך 30,000 ₪
176%
מומן
0
ימים שנותרו
564
תומכים
שימו לב!
רק במקרה והקמפיין משיג את יעד הגיוס במשך הזמן שהוקצב התומכים יחוייבו
איך לתמוך בפרויקט?
מינימום 59 פאקינג ספר פיזית
שולח לכם בדואר עותק עם הקדשה אישית. נשיקה, זימה, זיבה ואיבה. וצרות עין למה יש לי פה ים ממנה ברמת האלף יחידות ואין לי מה לעשות איתה. (המחיר כולל משלוח).

*תוספת צרות עין כרוכה בתשלום
278 תומכים
מינימום 79 ספר לאחים
אותו דבר כמו הקודם רק שאני אוסיף לכם משהו.
כשאני אומר 'משהו', אני לא מתכוון לסמים. אני מתכוון לכל דבר רנדומלי שיהיה סביבי באותו הרגע
104 תומכים מתוך 125
מינימום 108 אפשר יובל
למי שלא קרא את יובל ואיכשהו השתכנע לעוף על שני הספרים שלי יחד.
פירגנתי בשקל גם כי אני ממש סבבה.
63 תומכים
מינימום 109 חתכה מארז זוגי
שמתי 109 ולא 110 שזה יראה זול יותר. שתיים חתכה ספר בדואר עם הקדשות.
24 תומכים
מינימום 129 אפשר הכל
תכל'ס, זו המדרגה האידיאלית למעריך אמיתי.
אכפת לכם מספיק והוכחתם את זה בכסף.
עם הספר, תקבלו צמיד עור של 'אפשר הכל', סימניה ועוד דברים שיהיו לי לתת.
ותקבלו הזמנה זוגית למסיבת ההשקה של הספר ותפגשו את ההורים שלי ואת יעקב.
72 תומכים
מינימום 149 שלישיוש
שלושה ספרים מוקדשים רצח שאחד מהם הוא לאבא שלך כי הוא פאקינג אש.
5 תומכים
מינימום 250 אפשר הכל לול
קחו את המדרגה של 'אפשר הכל', תוסיפו פירגון ואופציה לקבל עד שלושה ספרים. ולול - כמו שאתם רואים.
ושאני אקרוץ לכם בתחתונים בווצאפ. אני יכול גם לכתוב לכם מכתב של פעם עם הבול ועם הללכת לדואר. אני יכול גם לשיר לכם שיר. קיצר קחו אותי אני שלכם.
21 תומכים
מינימום 500 טיוטה סופית לפני הדפסה
תקבלו טיוטה גמורה, ערוכה וכמעט זהה לספר הרשמי, חודשיים לפני שהספר יכנס לחנויות הספרים (ועותק רשמי מוקדש).
הסיבה שזה עולה ככה זה גם כי תוכלו למכור אותו בפי 2 אם תחכו קצת. ואם לא, אז אני אקנה אותו מכם. וגם כי תכל'ס העניין כאן זה לתמוך כלכלית בפרוייקט, ואני צריך מדרגה כזו.
אז כאילו אוהב אתכם. נשיקות.
2 תומכים מתוך 12
מינימום 1500 כנסו לי לחיים
סשן מדרגות אופטימיות.
אז בעיקרון אתם הולכים לקבל כל טיוטה גמורה של כל ספר שאוציא אי פעם + כל ספר. אם אני מת אז תכל'ס הזדיינתם. אין החזרים.
1 תומכים מתוך 5
מינימום 2500 דמות בספר
בגדול מה שמיוחד כאן זה שאתם מקבלים דמות משלכם לתוך אפשר הכל. נתקל בה בדרך לאנשהו וכולם ידעו שאתם מגה אחים.
וכל מה שהמדרגות שלפני אומרות.
0 תומכים מתוך 2
מינימום 5000 אפשר הכל פיזית
קניתם בכסף את הלב שלי. ואני מגה סבבה עם זה. אתם תקבלו דמות שתחזור ותופיע בכל ספר שאוציא. נשב איפשהו, נעשן ונשתה, נתנשק ונרכיב אותה. אלא אם כן אתם אבא או אמא שלי.
וכל מה שהיה במדרגות לפני.
0 תומכים מתוך 1
מינימום 10000 כליה
אתם תקבלו בדואר את הכליה שלי עם הקדשה אישית.
סתם. אבל בגדול תבקשו ממני מה שבא לכם ואם זה לא דפוק מדי אז נעוף יחד. כי אין לי בדיוק איך להחזיר לכם על תרומה כזו. אולי באמת כליה. אבל אין לי כוח לכליה. ותכל'ס המדרגה הזו לצחוקים כי אף אחד לא באמת לתרום. חוץ מסבא שלי.
סבא, תתרום כאן.
0 תומכים מתוך 1