"רגשות במגירה" הוא ספרי השני והחלטתי להוציא אותו כשנה וחצי לאחר שספרי הראשון "כבר לא מתים מאהבה" יצא לאור והפך במהרה לרב-מכר, שינה את החוקים ואת הכללים והוביל את רשימות רבי המכר של הרשתות הגדולות למשך 3 חודשים שלמים וזכה לסיקור תקשורתי נרחב, קראו לזה "תופעה" "שינוי" "רעידת אדמה בעולם הספרות" אני קורא לזה "דוגרי", קיבלתם את המילים שלי על דף, הענקתם לי את כל האהבה שבעולם ורכשתם למעלה מ- 30 אלף עותקים, את "כבר לא מתים מאהבה" הוצאתי לאור בעזרתכם, הקוראים והתומכים שתמכו בפרוייקט המימון, עכשיו יוצאים לדרך חדשה, לאהבה חדשה, לספר חדש- "רגשות במגירה"
"איך אפשר לפגוע ככה בבן אדם שנתן לך את הכל,
אני לא כועס, רק מאוכזב"
צעקתי עלייך בשיחת וידיאו,
את במקסיקו, אני בבאר שבע,
מיליוני קילומטרים והריח שלך עוד מלווה אותי.
ישבנו מול הטלויזיה אחרי יום עבודה ארוך
"-תראה, אני חייבת את הטיול הזה לעצמי, לא אסלח לעצמי אם אוותר עליו, אני מבטיחה לך, אני נשבעת לך, זה לא ישפיע על הזוגיות שלנו אפילו קצת, אני אתגעגע ואצור איתך קשר בכל יום, אל תכעס עלי, זה רק חודש, רק חודש ואני חוזרת לזרועותיך"
שתקתי והבטתי בך,
עיניי התמלאו דמעות,
מצד אחד רציתי להיות הגבר הזה שסומך בעיניים עצומות על האישה שלו ומצד שני... מצד שני פחדתי פחד מוות שמשהו באש שיש ביננו יכבה,
את החזקת לי את היד, גם את מעט דומעת ומנסה ושותה שלוק קטן מכוס פלסטיק
-"תראה, החוזה על הדירה נגמר, תחזור להורים שלך לחודש, כשאחזור נחפש ביחד דירה, אל תדאג לי, תסמוך עלי"
מיותר לציין שלא הצלחתי לחבר יותר ממשפט בכל השיחה הזאת ביננו, הדמעות חנקו אותי ובלילה, כשהלכנו לישון מחובקים, רציתי לעצור את הזמן, שיקרתי לך כשאמרתי שאת יכולה פשוט לעזוב וללכת, שיקרתי שאמרתי לך שהכל בסדר, זה לא שלא סמכתי עלייך, אל תטעי, פשוט פחדתי, פחדתי שהאופוריה של מקסיקו תתערבב לך עם החיים, פחדתי שתטבעי בים של חופים יפים בזמן שאני עושה שליחויות, פחדתי שבין ג'וינט לג'וינט ומסיבה למסיבה תשכחי שיש גבר שמחכה לך במדינה קטנה במזרח התיכון.
כשהסעתי אותך לנתב"ג לא עברתי את ה-80 קמ"ש, היד שלי אחזה במוט הילוכים, היד שלך הייתה מעליה, ביקשתי שתשמרי על עצמך, ושיקרתי שאני מפרגן לך, כעסתי וקנאתי בך בו זמנית, מצד אחד כעסתי שעזבת אותנו בעיצומם של חיפושים אחר דירת חלומותינו ומצד שני, קינאתי בך שאת מגשימה את עצמך, שאת חייה את הרגע ולא מוותרת על החלומות שלך, אלוהים עדי עד כמה קינאתי בך,
כשהגענו לתחנת ההורדה בנתב"ג העמוס, הוצאתי לך מזוודה כחולה וגדולה מתא המטען, עמדנו על המדרכה, חצי נבוכים, חצי מתים להזדיין באוטו,
-"סיגריה אחרונה לפני שאת הולכת?"
ביקשתי כשאני מגיש לך אחת
וכמה החיים שלנו הם "סיגריה אחרונה" אה?
סיגריה אחרונה זה ה-"ספירה לאחור" של הדור שלנו
"סיגריה אחרונה לפני שהולכים"
"סיגריה אחרונה לפני השינה"
"סיגריה אחרונה ונעזוב את המסעדה"
הסיגריה האחרונה איתך קיבלה משמעות של סוף פרק,
ביד רועדת עישנתי, הבטתי בך מפריחה עשן כשאני מת לעזוב הכל ולהצטרף אלייך,
-"תשמרי על עצמך ותגידי לי כשאת נוחתת" דאגתי.
צור קשר