EN HE

הספר "עשו טובה לאנושות"

הפרויקט של
יאיר אנסבכר


שלום וברכה , חודש טוב , שבוע מבורך,שנה אזרחית מצויינת ו"זאת חנוכה" מאיר לכולם!

פורסם ב- 01/01/2017

בס"ד

חברים וחברות יקרים! עד כמה שידוע לי למעט כמה מקרים יוצאי דופן כולכם קיבלתם את הספר החדש "עשו טובה לאנושות".

אם בכל זאת מישהו  מכם במקרה לא קיבל , או שיש בעיה כלשהי אשמח אם תיצרו קשר.

כמו כן , מאוד מאוד אשמח לשמוע מכם תגובות  וחוות דעת אודות תוכן הספר- במקרה וכבר יש לכם כאלה (ממש מצפה לכך) . בנוסף בעזרתה הטובה של קרובת משפחתי ,הגרפיקאית המוכשרת והחברה הטובה דבי רימון אנסבכר הוצאנו סטיקר חדש לרכב , (בתמונה המצורפת) מי שמעוניין  לקבל יכול לפנות אליי ואשלח לו!

עדיף ליצור עימי קשר דרך  האי מייל שלי yairansbacher@gmail.com  

כמו כן , ברצוני לערוך ערב השקה + הרצאה אודות הספר בקרוב . 

(בעז"ה הודעה על כך תגיע בנפרד) .

תודה רבה ובשורות טובות לכולנו!




הספר בדרך אליכם, שנה טובה ותודה רבה !

פורסם ב- 28/10/2016

בסימן טוב ובמזל טוב!

פורסם ב- 30/09/2016


בסייעתא דשמייא , פרשת ניצבים , ערב ראש השנה תשע"ז 

זכינו לברך על המוגמר ולהוציא לאור את הספר החדש.

בשבוע הבא אי"ה יודפס הספר בכמות הנדרשת כדי שאוכל לשלוח אותו לכולכם , אני מבקש 

להודות לכם שוב מקרב לב על התמיכה וההתעניינות לכל אורך התהליך . שלי - שלכם הוא!

וכן לברך את כולכם בשנה טובה ומתוקה , שנת אחדות ואהבה ושלום והשקט ובטח.

שלכם בשמחה ובתודה

יאיר אנסבכר



עידכון קטן וטוב לאנושות, עטיפת הספר!

פורסם ב- 07/08/2016

ותודה רבה לדבי רימון אנסבכר המעולה 

עבודת העריכה כמעט והסתיימה , מקווה שבקרוב מאוד נוכל לברך על המוגמר (אחרי שלושת השבועות כמובן שבמהלכם לא נהוג לברך שהחיינו).

בשורות טובות לכולכם! מקווה שהימים הללו יהפכו לני לימי ששון ושמחה בקרוב ממש.

יאיר אנסבכר




שלום וברכה! עידכון ותשורה!

פורסם ב- 08/07/2016

בס"ד

חברים יקרים 

העבודה על הספר נמשכת במרץ, בימים אלו אנו מצויים לקראת סוף שלב העריכה וההגהה, בשלבי עיצוב גרפי מתקדם של הספר (אשר בעז"ה ישולבו בו אלמנטים חדשניים מתחום המדיה שיהפכו את חווית הקריאה למשעשעת הרבה יותר)  וכן בחירת הגוף המוציא לאור.

העבודה רבה ומגוונת ואני פועל במרץ כדי שתוכלו לקבל את הספר ואת שאר ההטבות המגיעות לכם באיכות המיטבית ותוך משך הזמן הקצר האפשרי.

לכבוד יום פטירת הרבי מילובביץ אשר חל השבת ( ג' תמוז ) אני מצ"ב קטע נוסף מתוך הספר העוסק בשאלה...שאת התשובה  משנת החיים עליה קיבלתי בזכותו של הרבי מחב"ד.

שבת שלום ומבורך!

קיץ 2005

אנו נוסעים או לפחות נדמים כנוסעים בשממה הניו זילנדית, רכב ורוכבו. והנה טיפ קטן אליכם, אחיי הקוראים: לעולם אל תִקנו ואן מיצובישי אדום ממטפס הרים אנגלי מפונק בשם אדם. אלה רמאים כולם אלה. אני מעודד את ידידיה, הוואן מיצובישי שלי,  בשירה ובתיפוף. אפס, הרכב נדמה כקשיש שמשענתו וגם זמנו בידו, וכל אימת שאנו עולים הוא מאט מאוד כאילו מוכרח להסדיר איזו נשימה דמיונית. למרות הנוף המתחלף לעיתים בחלון ולמרות הרעש הבלתי פוסק ומחריש האוזניים העולה מקדמת הרכב, אני מבחין שבסופו של דבר אנו לא ממש מתקדמים. מה שעזר לי לקבוע את האבחנה החשובה הזאת היתה העובדה שבטיפוס התלול לפסגת ארתור'ס פיק, פסגת הר מושלגת ומתנשאת, עקפה אותנו רוכבת אופניים ניו זילנדית קשישה ונופפה לנו לשלום.

זהו. לבסוף הרכב הגיע לפסגה המושלגת והקפואה של ההר הגדול ושבק חיים לכל חי.

והנה אני, תקוע בתוך ואן אדום מקולקל על ראש הארתור'ס פיק. איך הגעתי למצב הזה? למה השקעתי את מיטב כספי בלהכניס את עצמי לצרה הזאת?

אני מתבונן סביבי. הנוף בטוח יפה כאן -  פסגות הרים ועמקים ואוויר צלול. כך זה היה יכול להיות אלמלא הייתי בעיצומה של מה שנדמה כסופת שלג וברד . ברד מצרים דופק על גגי. אש ומים עשו ברית בשמיים כדי לחסל אותי סופית. אולי זה מגיע לי. רגע, למה זה מגיע לי?

את קו הבטרייה האחרון של מכשיר הסלולרי ניצלתי כדי להתקשר לחברת החילוץ הניו זילנדית המפורסמת, שסיסמתה האופטימית והמבטיחה היא "Anywhere, Anyway, Anytime!". דיווחתי במהירות למוקדנית על מצבי ומיקומי, והיא מצידה פרצה בצחוק גדול, חזרה על הפרטים שמסרתי לה באוזני חברתה, שפרצה גם היא בצחוק. וניתקה.

מצבי היה בכי רע. מזג האוויר נהיה יותר ויותר גרוע. ברד כבד ופתיתי שלג גדולים התחלפו בתדירות מקפיאה זה עם זה,  והצטברו על גגו וסביב דפנותיו של ידידיה.

בפנים היה קרררר. כפתור החימום הסתובב סיבוב מלא, גרם למעין טרטור עמום לעלות מאזור הדשבורד, אבל לא העלה את הטמפרטורה בתוך הרכב אפילו במעלת צלזיוס אחת.

אני מצוי בעיצומה של סערה משל עצמי, סערת רגשות איומה לא פחות מזאת שמשתוללת בחוץ. לרגע אחד מבהיל של ערפל כבד בתוכי נדמה לי שפשוט אין כלום.

נשבר לי מהכול. העולם ואני מתמוטטים יחד. מחשבות קשות מתפשטות בראשי. אני יכול לדמיין בקלות כיצד אני מסיים את חיי כאן ברכב הקפוא. כשיגיע מי שיגיע יום אחד ויפתח את דלת הצד הרחבה, הוא ייתקל חזיתית בקוביית קרח קפואה שאני זועק מתוכה את הצעקה המפורסמת של אדוורד מונק[1], מבלי יכולת להניד איבר. ואתם יודעים מה? עוד יותר מהמוות חסרה  לי התוחלת. בחלל הקפוא של הקבינה עמדה שאלת התכלית הבלתי ממומשת: בשביל מה אני חי? בשביל מי? למה אני כל כך לבד?

אחרי מחשבה מעמיקה בנושא החלטתי לבכות כמו ילדה קטנה וחסרת אונים, וביצעתי זאת באופן מקצועי ודי מרשים לדעתי. הטמפרטורות המשיכו לרדת. זחלתי אל מתחת לערימת הבגדים המלוכלכים שלי כדי לשמור על מה שנשאר מחום גופי, והמשכתי לבכות באופן יותר מחומם.

רק אני כאן לבסוף. זה הדף האחרון בספר חיי. סיום עצוב, איש לא ירגיש בחסרוני, הכול ימשיך קדימה, אין משמעות לכלום. אני עוצם עיניים בפעם האחרונה וחושך על פני תהום.

ופתאום אור קטן. כמו קרן תקווה צרה המאירה בחשיכה אני נזכר בטיפ שנתן לי מישהו, מתלבט ביני לבין עצמי ולבסוף נאלץ להודות שכנראה לעולם לא תהיה הזדמנות טובה מזאת להשתמש בו. הרי בעצם אני לא לבד , גם "הוא" פה. וזה כנראה הזמן הנכון לשאול אותו ,עכשיו או לעולם לא... אני מכוון את עצמי היטב לכל תשובה שלא תבוא. ופונה לאותו האחד, במאי הסרט שלי ומפיקו, גוזר הגורלות הפרטי שלי, דופקי ומקפיאי, וזה שלו אני חב את חיי (שנכון לרגע זה  שווים לא מי יודע מה) ומבקש:

אלוקים יקר, אולי תוכל בבקשה להסביר לי. לפני 20 ומשהו שנים בראת אותי, שמת אותי בעולם הזה ודאגת לספק לי את כל מה שאני צריך. באמת, אין מילים. תודה רבה. עד עכשיו היית עשר. אבל אתה גם דאגת להביא אותי לנקודת האפס [או קצת מתחת לאפס] שבה אני מצוי עכשיו, עם כל המשתמע מכך. ועכשיו אני שואל אותך, ומבקש פעם אחת ולתמיד את הדבר האחד והיחיד שלא הענקת לי מעולם. גלה לי מה הסיבה לזה שאני פה, הא? רק תגיד. תן רמז. תהיה הוגן. יש לי ייעוד מסוים? תפקיד? במילים אחרות ופשוטות יותר: אלוקים, אולי תגיד לי מה אתה רוצה ממני?

אחרי שנמוגים דבריי חוזר השקט. שום דבר אינו קורה. בשלב הזה אני זוכר רק חושך, אז כנראה נרדמתי מתחת לכל הבגדים והסמרטוטים שערמתי בחלק האחורי של ידידיה.

אבל גם ללילה הארוך והאפל ביותר יש בוקר שמפציע בסופו. דפיקות על שמשת הרכב העירו אותי בשעת בוקר בלתי ידועה. בחוץ עמד אדם לבוש חרמונית כתומה הנושאת את הסיסמה האופטימית "בכל מקום, בכל דרך, בכל זמן!".

יצאתי החוצה. ברגע שפתחתי את דלת הצד של הוואן הדפוק, העולם חייך אליי. הנוף שהזכרתי קודם באמת היה שם מסביב. ציפורים צייצו בשלוות גבהים, והאוויר היה צלול וצח רק בשבילי (ובשביל הטכנאי). הוא מצדו מלמל בג'יבריש מקומי משהו, שייתכן כי במקור מבוסס על אנגלית, ושהמשמעות היחידה שלו הייתה חייבת להיות "פתח את מכסה המנוע".

פתחתי ועמדתי אחר כתפו להציץ בהצצתו שלו. הוא התבונן כה וכה ומלמל משהו שתרגמתי לעצמי כ"לא טוב". לאחר מכן נכנס לרכב שלו, רכב החילוץ והעזרה, שגם על צדו מתנוססת אותה כתובת אופטימית וידועה לשמצה.

ציפיתי שהוא יפשפש בארגז הכלים הגדול שלו ויוציא משם חלקי חילוף כאלה ואחרים, אבל הוא לא עשה זאת. לאחר מכן ציפיתי שהוא יפעיל את מכשיר הקשר שלו ויזמין חילוץ למצבים קשים יותר כגון מצבנו, אבל גם זה לא היה מה שהוא תכנן.

דקה לאחר מכן, כשהוא חגר את עצמו ונסע, עוד ציפיתי שהוא ייסע לכיוון סככת החילוץ הקרובה ויביא משם גרר או יחזור לקחת אותי אבל התברר שאני פשוט לא מצליח לקרוא את הבנאדם! נשארתי לבד. ממקומי בראש ההר הכי גבוה בסביבה ראיתי היטב כיצד רכב החילוץ שלי נוסע ונוסע, קטן ומצטמק, ולבסוף נעלם באופק. הוא פשוט ברח.

מה עכשיו?

עשיתי הערכת מצב זריזה. לבכות? Been there, להתפלל? Done that. אז מה נשאר? החלטתי להעיף מבט נוסף במפה, והופתעתי לגלות עובדה מעניינת וחשובה שלא נתתי עליה את דעתי מספיק בליל אמש. הרי אני נמצא ממש בראשו של הר, הר עצום ממש. העיר שאליה אני מתכוון בין כה וכה להגיע, קרייסטצ'רץ' שמה, מצויה בשפלה בקצה המורד. אמנם ביני לבינה מפרידים כמאה קילומטרים של נוף ניו זילנדי פראי ויפהפה, אבל הכול בירידה או מקסימום במישור. זה נתן לי יופי של רעיון, ומכיוון שהייתי לבדי, ללא איש שיפקח עליי או על רעיונותיי, חזרתי למושב הנהג וחגרתי את עצמי.

עוד מחשבה אחת אחרונה (בהחלט לא מחשבה שנייה),ואני מעביר את הגרוטאה שלי למצב ניוטרל, שלאחריו כל מה שמחזיק את העסק ומונע ממני לעשות זורבינג[2]  זה ההנדברקס. אינני זוכר מה היו מילותיי המדויקות לפני ששחררתי את מעצור היד. בדיעבד ראוי היה שיהיו סוג של תפילה.

הנוף טס בטירוף. צווחתי את עצמי לדעת אל מול החלון הפתוח. התאוצה גרמה לי ולנוף לשאוג איש על רעהו, וזה היה נהדר. הרכב פשוט דהר במורד הכביש המפותל. מד המהירות הורה על מספר שהיה נדמה לי כמופרז בעליל, אם כי ברגע מסוים האמנתי לו. זה קרה בדיוק כשחלפנו בסערה על פני משהו, שאלמלא הייתי יודע אחרת הייתי יכול להישבע שהוא  רוכבת האופניים הזקנה שעקפה אותי בעלייה רק אמש. היא קיללה אותי בתנועת יד, ונעלמה מבעד לענן האבק שבו השאיר אותה ידידיה הרחק מאחור.

אבל כמו כל דבר טוב, גם הירידה המטורפת הזאת הגיעה לבסוף לסיומה. אחרי 50 ומשהו קילומטר הגענו לתחילתה של השפלה הגדולה, המובילה אלי קרייסטצ'רץ', שפלת קנטרברי. בשלב הזה נפרדתי ללא חרטות או קינות מיוחדות מידידיה הגרוטאה. הקפדתי להוציא ממנו את כל רכושי ולהשמיד כל סממן זיהוי שעלול לקשור אותי עמו או אותו עמי. ובעצם ייתכן בהחלט שעד  היום הזה הוא עודנו מצוי שם, כפסל אדום בלב נוף פראי עז, המסמל את אפסיותו של האדם וזעקתו לבורא השמיים והארץ.



[1] אדוורד מונק (1944-1863), צייר אקספרסיוניסטי נורווגי. אחד האמנים המשפיעים ביותר על צמיחת הזרם האקספרסיוניסטי של תחילת המאה ה-20. ציורו הידוע ביותר של מונק הוא "הצעקה", שבו דמות מיוסרת ניצבת על גשר צועקת אל מול הצופה.

[2] זורבינג הוא שעשוע ספורטיבי, שהמשתתפים בו מתגלגלים במורד גבעה או רמפה כשהם בתוך כדור פלסטיק גמיש ושקוף.


חברים יקרים, בסייעתא דשמייא ובזכות תמיכתם הטובה הצלחנו בקמפיין!

פורסם ב- 13/05/2016

בס"ד

הספר "עשו טובה לאנושות" הוא ספר העוסק בתיקון עולם, בשיפור האווירה האנושית וביצירת אחדות ואחווה בישראל,  אתם כולכם ,כוונותיכם הטובות והתמיכה שנתתם לפרויקט לאורך כל הדרך מוכיחים שהדבר אינו רק בגדר רעיון מופשט אלא מציאות קיימת.

באופן אישי, אני מודה שלאורך הדרך היו רגעים בהם חששתי מכישלון , ולכן מלבד ההצלחה שבעצם האפשרות להוציא את הספר לאור, אני מודה לכם גם על כך שהחזרתם לי את תחושת הביטחון  והאמון .

 תודה לכם אנשים יקרים,תודה מקרב לב.

בימים אלו אני שוקד על הפעולות המתקדמות הקשורות בהוצאת הספר : הגהות, עריכה לשונית, עיצוב גרפי וכיו"ב על מנת שהיצירה אותם תקבלו בסופו של דבר תהיה מושלמת ככל שאוכל. 

אשתדל לפעול בזריזות על מנת שתקבלו את כל המובטח במהירות המרבית ובאיכות המיטבית.

בתודה בברכה ובאיחולי טובה לאנושות בכלל ולכל אחד ואחת מכם בפרט 

שבת שלום ומבורך

יאיר אנסבכר


שלום וברכה תומכים ותומכות נפלאים !

פורסם ב- 01/05/2016

בס"ד

ובכן...בסייעתא דשמייא ובסיוע הצמוד של כולכם הצלחנו לגייס קצת יותר מ21,500 ש"ח מתוך הסכום הדרוש שהוא 25,000 ש"ח !

רוב תודות מקרב לב על כל התמיכה והעידוד, אם להיות כנה במהלך הדרך היו רגעים שחששתי שאולי העסק לא יתממש וכעת בעז"ה אני סמוך ובטוח שנצליח לעמוד במשימה !

כעת אנו מצויים ביישורת האחרונה של הקמפיין נותרו רק עוד 10 ימים עד לסגירתו (וכידוע אי אפשר יהיה לממש את סכום התמיכה אלא אם כן נגיע ליעד הסופי)

אנו זקוקים לעוד נשימה אחת עמוקה  לפני קו הסיום ,  לעוד מעט עזרה מכל אחד ואחת מכם  בשיווק  ובהפצה לאדם או שניים  שאתם חושבים שאולי יוכלו למצוא עניין בספר ולתמוך בו.

חשבתי וחישבתי מה לכתוב לכם בעת אשר כזו ובחרתי בסופו של דבר את  הקטע  הבא  החותם את ספרי:

כאשר זה מגיע לגיבורי-על מצוירים רובנו מעדיפים בד"כ את סופרמן או ספיידרמן ובמקרים מסויימים (מסיבות לא מובנות) אפילו את באטמן...

את הגיבור המצוייר האהוב עליי אני אוהב דווקא כי הוא כל כך אנושי, לרוב הוא חוטף מכות משפילות , לרוב הוא מתגלגל מהמון מדרגות, לרוב הוא מפסיד. אבל איכשהוא בסוף הוא תמיד מנצח.

אני מדבר על פו , דוב הפנדה החביב והשמן , הלא הוא "קונג פו פנדה" , שתכונתו הראויה ביותר להערצה בעיני היא ההתמדה והעקשנות, "כי שבע יפול צדיק וקם" הפנדה המסכן חוטף וסופג מכות ללא הרף אבל תמיד קם לאיטו תוך שהוא מחייך חיוך אידיוטי  משהו כדי להתמודד עם כל מי או מה שיביא  הסיבוב הבא.

גבורה יהודית שונה מגבורה הוליוודית. הגבורה מן הסוג האחרון מבוססת על זבנג וגמרנו וכשזה הולך זה יופי. גבורה יהודית נמצאת שם גם הרבה אחרי שכולם הלכו, היא עושה חשבון נפש,

וללא קשר למה קרה בלילה...היא תקום לתפילה גם מחר. עם אותו הסידור ואותן התפילות לאותו האלוקים - כבר אלפי שנים.

בסופו של דבר הגיבור היהודי יתמיד ויתגבר כי הוא עוסק במקצוע העתיק ביותר בעולם: חינוך. לבעיות הכבדות שיש לנו דרוש שינוי אחד מהותי שהוא גם החשוב ביותר וגם המורכב ביותר להשגה- צריך לשנות את הרצון של אנשים. או במילים אחרות: צריך לחנך. החדשות הטובות הן שזה תהליך בלתי הפיך ,וזה יקרה לבסוף ,  לאט לאט, קמעה קמעה ...עד שתהיה כאן אחווה בין בני אדם. אם לא בימי חיינו אז בימי חייהם של ילדינו אחרינו...  

החדשות הפחות טובות הן שזה כנראה יקח עוד זמן ...עד אז...כמו הקונג פו פנדה נחטוף, נחייך, ובעיקר נמשיך לצעוד קדימה וננסה לחנך את עצמנו ואת העולם לטוב.

ועוד דבר אחד, אחרון: איש חכם בשם אדמונד ברק אמר פעם: "כדי שהרע ינצח אין צורך אלא שאנשים טובים ישתקו".

הרוע ניזון מהאדישות שלנו, מהאפטיות ומהתחושה ש"אין חדש תחת השמש"...ביכולתו של כל אחד מאיתנו לקום, לנסות ולשנות ולהתגבר על הטבע.

אני מקווה שהספר הזה מצא חן בעיניכם, אם התחברתם לחלק מן הרעיונות המובאים בו הרי הוא בבחינת "נאה דורש"   כעת על כולנו  להיות בבחינת "נאה מקיים".

אנא, למען השם, למען כולנו , ולמען עתיד העולם כולו ,





שבוע טוב ומבורך לכולם! ברצוני לעדכן אתכם על התקדמות הפרויקט (וגם...הפתעה!)

פורסם ב- 02/04/2016

בס"ד


ראשית, ברצוני להודות לכולכם, תומכים ותומכות יקרים. התחושה הכללית שלי היא נהדרת. 

הנה פרוייקט שעוסק בשיפור יחסים ואווירה בין בני האדם  הולך וקם לו  

בזכותם כלומר בזכותכם, ב"ה, לאט לאט הוא קורם עור וגידים ובשעת כתיבת דברים אלו 

הגענו כבר ל37% מהתמיכה  הנדרשת למימוש הפרויקט,  וזאת בתוך 5 ימים בלבד!


כעת, בשלהי שלב א', שהוא שלב מעגל התומכים הקרובים אנו מוכנים לעבור 

לשלב ב' :שלב הרחבת המעגלים. 

שאלתי ובקשתי מכם, חברים יקרים, (ואל חשש זו הבקשה האחרונה בהחלט) היא :

להפנות את הפרויקט ולשתף בו עוד שני אנשים אחרים שאתם מאמינים שהוא יכול לעניין אותם,  אנשים שיהיו מעוניינים לתמוך ביצירה מקורית העוסקת בתחום שיפור האווירה האנושית, האחדות והאהבה בין בני אדם.

זהו הקישור לתמיכה . ושוב, תודה רבה לכם על הכל!!!

https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=18337


כמו כן, מתוך תחושה אישית נהדרת  שזה כבר לא רק הפרוייקט שלי אלא גם שלכם   ברצוני 

לפרסם כאן באופן בלעדי עוד קטע מן הספר "עשו טובה לאנושות", אשמח לתגובותיכם. תיהנו!

בעוד רגע אחשוף בפניכם את  ההגדרה היהודית למושג "אהבה" ,אני חושב שכמוני תשמחו לגלות  שזה בכלל לא מצרך נדיר, הוא לא מצוי  בשמים ולא מעבר לים , כי קרוב מאוד הדבר, בפיך ובלבבך לעשותו והחדשות הטובות באמת הן: שאפשר להתחיל לאהוב ומיד!

אבל רגע לפני כן ברצוני להתחכם ולשאול אתכם שאלה קטנה : מי נחשב לדעתכם טייס קרבי טוב יותר? מי מסוגל לסחוט מכלי הטיס הלוחם שלו ביצועים מעולים יותר? טייס מטוס קרב או טייס מסוק קרב?

לכאורה התשובה  הפשוטה היא שטייס מטוס הקרב הוא הטייס המעולה מבין השניים ואכן בחיל האוויר  הישראלי מקפידים לקחת למגמה זו  את המובילים והמצטיינים ביותר בכל קורס. ואף על פי כן , במשל הבא ברצוני להוכיח שברגע מסוים ובתנאים מסוימים דווקא טייס המסוק , הוא זה אשר יחשב לטייס טוב יותר, הנה כך: שני טייסים, טייס מטוס קרב וטייס מסוק קרב ממריאים מבסיסם אל עבר מטרותיהם, הם מזהים את המטרות באמצעות המכמי"ם המתוחכמים שלהם ,נועלים ובוחרים את החימוש המונחה המיוחד שישוגר למטרה , הם משגרים במקביל ופוגעים – בול! כעת מגיע הרגע להסתלק ולחזור הביתה בשלום, בדיוק באותו השלב  שבו שני הטייסים מושכים את הסטיק כדי לנסוק לעבר בסיסם  שני כלי הטיס שלהם נפגעים מאש נ"מ. מרגע זה ואילך שני הטייסים מגיבים באופן אחר לחלוטין! טייס הקרב מתמרן קצת ובקור רוח (תוך שהוא מדווח שנפגע) הוא מושך בידית הצהובה שחורה שבין רגליו ופולט את עצמו בחלקיקי שנייה מכלי הטיס הבוער שמתרסק לבדו לאדמה ,הטייס הנוטש , צונח בקלילות אל הקרקע ואם הכל עובד כמתוכנן, תוך זמן קצר מגיע כוח הפינוי וחילוץ בהיטס שמחזיר אותו לבסיס האם שלו, לנקודת ההתחלה. שם הוא ירגע, ישתה כוס קפה חמה  ויעלה על כלי טיס אחר כדי להתחיל את התהליך כולו מן ההתחלה והפעם עם מטוס אחר חדש ונוצץ לגמרי... אבל אצל ידידנו טייס המסוק זה סיפור אחר לגמרי! מרגע פגיעת הטיל הוא יידרש לכל כוחותיו ועוצמת אישיותו  כדי לשרוד, טייס המסוק  יודע היטב כי בניגוד לחברו טייס המטוס נותרה לו רק אופציה אחת והיא להנחית את הכלי הבוער בשלום על הקרקע בנחיתת אונס, הוא לא אחד שינטוש וזאת מן הסיבה הנתונה שברוב המוחלט של מסוקי הקרב בעולם פשוט אין כיסא מפלט ... אני טוען שבנקודת הזמן והמקום הזאת טייס המסוק הופך בעל כורחו להיות טייס טוב יותר מטייס הקרב, ולמעשה הוא הופך להיות הטייס הטוב בעולם – הוא יעשה דברים מטורפים אמיצים ונואשים להפליא כדי שמסוקו ינחת בשלום  וזאת לא בגלל שהוא טייס יותר מסור או יותר מוכשר מטייס הקרב שנטש זה מכבר , אלא פשוט מכיוון שאין לו ברירה אחרת, אחרי הכל גורלו שלו מאוחד עם גורל המסוק הבוער -הצולל ... אני מניח שבשלב זה אתה הקורא מעוניין לשאול : טוב דחילק, מה הקשר בין הגדרת האהבה היהודית למסוק קרב?! אל חשש אנחנו עדיין מרחפים מעל הנושא... הנמשל למשל הקטן שלנו  הוא מערכת יחסים זוגית נורמלית, כל אחד מאיתנו הוא כמובן הטייס וכלי הטיס הוא? נכון ! בן הזוג שלנו.

כיצד היינו מגדירים את עצמנו? האם אנו טייסי מטוס או מסוק? האם כאשר יש בעיות בטיסה, כאשר נדמה שההתלהבות או הרגש הטבעיים נגמרים או דועכים, האם אנו ממהרים לנטוש ולקוות שבמערכת היחסים הבאה אל מול מטוס חדש ונוצץ (הממתין רק לנו) כל הבעיות בוודאי יעלמו או שמא אנו דומים לטייסי מסוקים- וכמותם אנו מרגישים שגורלנו וגורל שותפנו ליחסים מאוחד ושלכן אנו לא מוכנים לעזוב בשום פנים ואופן עד שמיצינו עד הקצה את כל המאמצים האפשריים כולם.(?).

 ובכן האמת היא שכולנו טייסי מטוסים דווקא כיוון שלכולנו ישנה היכולת לנטוש אם וכאשר נרצה בכך. אבל לצערנו ניתן לומר בכאב רב שכיום רוב בני האדם משתמשים בכיסא המפלט בתור אופציה זמינה למדי...הם נוטשים לא רק  כאשר פוגע בטיסת היחסים שלהם טיל נ"מ קטלני- אלא אפילו כאשר נדמה שעץ הריח התלוי בקוקפיט כבר לא מפזר ריח באותה העצמה...רובנו מטיסים מטוס יחסים על בסיס רגשות טבעיים – וכאשר  נגמרים האנדורפינים וכבר לא "בא לנו"- אנו ממהרים לנטוש...אנו בטוחים שבמטוס הבא זה כבר לא יקרה – ושהוא הוא בוודאי יהיה המטוס המושלם, מבלי לשים לעובדה שאנו מסירים את האחריות מעלינו ושאנו חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות כבמעגל קסמים, אין ולא יהיה אף מטוס מושלם! אין ולא תהיה אהבת חינם טבעית ונצחית!, הרגש האנושי תמיד יעבור תהפוכות ומהפכות , עליות וירידות , אנו מוכרחים למצוא נקודת משען ,יציבה יותר, חזקה יותר מן הרגש החי, אחרת נמצא עצמנו שוב ושוב לבד בשמיים כשחופת מצנח גדולה פרושה מעלינו מתקדמים במהירות כלפי אדמת המציאות הקשה כאשר בכל פעם אנו עייפים ומיואשים יותר, בנטישה מתמדת...

 







הפרויקט של

יאיר אנסבכר
צור קשר עם היזם
יאיר אנסבכר , בן 33 ,נשוי לנעמה ואב להילה,איתן ואלומה , מייסד המכינה הקדם צבאית "איתן" , סופר ומחנך , עוסק בשיפור יחסי אנוש ויצירה אווירה חיובית בין בני אדם .
25,647
מתוך 25,000 ₪
103%
מומן
0
ימים שנותרו
142
תומכים
שימו לב!
רק במקרה והקמפיין משיג את יעד הגיוס במשך הזמן שהוקצב התומכים יחוייבו
איך לתמוך בפרויקט?
מינימום 50 אהבתי
תודה על התמיכה!
אשלח לכם קובץ מוכן להדפסה של הספר באימייל .
תיהנו!
12 תומכים
מינימום 75 מאוהב
ישר ולעניין - אתם תקבלו את הספר, כמו שהוא (כולל משלוח) עד הבית!
כן!
37 תומכים
מינימום 100 מחליטים לאהוב
יישר כוח! אתם ממש תומכים.
אני שולח לכם את הספר + הקדשה אישית עד הבית !
איזה כיף, שירבו כמותכם בישראל!

55 תומכים
מינימום 200 בוחרים באהבה
איזה כיף , מרגישים את האהבה באוויר...
אני שולח לכם שני עותקים של הספר המודפס + הקדשה אישית עד הבית + רושם את שמכם ברשימת הקדשות התודה של האנשים שבלעדיהם הספר לא היה יוצא , אז תודה אמתית מקרב לב.
27 תומכים
מינימום 300 לוחמים למען האהבה
רואים שבאמת אכפת לכם ! אני שולח לכם 2 עותקים של הספר המודפס החדש
עם הקדשה אישית בשבילכם ובשביל מי שתרצו וכמובן רושם את שמכם בהקדשות התודה של אותם האנשים שבלעדיהם הספר לא היה יוצא. וגם ...שולח לכם את הספר הראשון שלי "כצל ציפור" שנכתב על השירות ביחידת מגלן ובמלחמת לבנון השנייה!
6 תומכים מתוך 60
מינימום 500 פשוט אוהבים
תשמעו...לא בכל יום פוגשים מישהו כמוכם...
במיוחד בשביל מפרגנים מקצועיים כמוכם כתבתי את הספר...

אז מה נעשה? אני רוצה לפגוש אתכם אישית, כך שחוץ מזה שאוסיף את השם שלכם לרשימת התודות בספר אני מזמין אתכם לערב זוגי ב"קפית" הכולל ארוחה זוגית חלבית מעולה והרצאה על זוגיות! ניפגש?
9 תומכים
מינימום 1000 אוהבים ללא תקנה
טוב, תראו אתם כל כך תומכים ככה שאין לי ברירה אז...
אני מוסיף את השם שלכם לרשימת התומכים של הספר + ארבעה ספרים +בא להעביר אצלכם הרצאה מלאה (בשווי 1000 ש"ח) על יחסי אנוש ואהבה לכם לחבריכם או לכל מי שתרצו...
תודה לכם!
4 תומכים